לא פעם הקשיים האלה גורמים לויתור על נתיב של עבודה מול מצלמה.
ב Contra אנחנו מאמינות שעם הכלים הנכונים ובסביבה מבוקרת, חוקרת ומכילה אפשר לייצר מרחב בטוח ואינטימי מול המצלמה, ובעצם מול עצמנו.
בסדנה, ע״י עבודה עם האחר, נלמד לבסס מודעות בריאה מול העצמי (במקום לשרת דימוי) בעזרת מגוון כלים.
המפגש עם המצלמה מאיים על הרבה מאיתנו, ולא במקרה. זהו רגע שבו אנחנו מרגישים חשופים, אולי גם חסרי שליטה. הרגע הזה מציף אל פני השטח אתגרים כמו דימוי גוף, פגיעות מול עין חיצונית, קושי באהבה ובקבלה עצמית.
המצלמה מאמתת אותנו מול עצמנו - החלקים שאנחנו מקבלים ואלו שלא, ולא תמיד אנחנו יודעים איך להכיל את המעמד החושפני, שלא לדבר על לנהל אותו.
הצילום ו'לכידת הרגע' של החוויה דרך נקודת מבט אמנותית שתמחיש את המימוש והביטוי של הכלים שנרכשו במהלך הסדנא.
ב Contra נעבוד בקבוצה וכיחידים דרך בימוי תנועתי וברגישות למקצב האישי של כל אחד ואחת. נטאשה תוביל את ההנחייה בצמדים ובחקירה של שדות מוטוריים שונים דרך גישת הביוסינתזה. נלמד לפתח אפשרויות בחירה נוספות המחברות בין הרגש התפיסה והגוף.
נוסף לכלים תצאו עם 2 צילומים אישיים אמנותיים בשחור לבן לכל אחד ואחת מהמשתתפות על רקע המתרחש במרחב - תמונות הניתנות להדפסה.
תקבלו כלים כיצד לקבל את הגוף שלכם , להתחבר לאסתטיקה ולנראות שלכם, ולהגמיש את המחשבה ואת הגוף לקראת המפגש עם הבמה, המצלמה ועם ה'אחר'. נחזק את הקשר בין הביטוי התנועתי הפיזי, לבין הקשר התפיסתי שלכם את עצמכם ונטמיע את החוויה באמצעות עיבוד ושיח שיתופי.
הסדנא מתאימה לשחקנים, אמנים ככלל ופרפורמרים מכל תחומי הבמה - אנשים שהגוף הוא כלי העבודה או החקירה שלהם.
הסדנא יכולה להתאים גם לבתי ספר למשחק, תיאטראות ועוד.
בסדנא 10-12 משתתפים.
העבודה עם נטאשה
התחילה כבר בפגישה הראשונה
מתוך שיחה ניסינו להבין…
מה יש לי ולה לתת אחד לשני?
למדתי המון על מקצועיות, איך שמים את כל הלב ולא מחפפים ביצירה,
לעבוד קשה, והכי חשוב לשחרר.
ושחררתי, שכחתי מעצמי
הייתי מחובר למשהו יותר גדול בתוכי.
שתמיד היה ותמיד יהיה,
הצלחתי להביא את כל הצבעים שבי
התחברתי להרגשה שיש לי הרבה מה לתת, ושאולי זה הדבר הכי חשוב ביצירה.
בניסיונותיי על צילומים תמיד הרגשתי
שתמונה יכולה ממש לצמצם אותי,
שמה אותי באי נוחות,
במחשבות פנימיות וטורדניות
איך אני מצמצם את עצמי לכדי פריים אחד.
והכל השתחרר ברגע
וגיליתי כמה עוצמה יש בתמונה
לתעד שניה אחת בפריים אחד
ולהביא בו את כל הרגש.
זה בעצם מה שקורה בשירים
אתה מביא את כל סיפור חייך כל פעם מחדש בכמה דקות ספורות, כל פעם מזווית אחרת.
הרגשתי את כל החיים שלי עוברים דרך פריים אחד וגם זיקוק של רגע.
הרגשתי שעברתי טיפול באהבה עצמית.
כזו שרק רוצים ממנה עוד' שהיא לא מרגישה חמקמקה' היא כאן ועכשיו.
עדי גיגי
מוזיקאי
הרגשתי את החששות שלי מתקלפות ונעלמות, לא מצאתי שם במת תיאטרון מוכרת או אנשים שעבדתי איתם בעבר והמצלמה שחששתי ממנה לא נעלמה
אבל מצאתי 2 נשים מיוחדות כל כך שאמרו לי בלי מילים פשוט להיות.
המצלמה כבר לא הייתה .
לאחר שצפינו בתמונות יחד
כתבתי ביומן:
movement the language of love״
We look for perfection but it lays right with in us
״ If you can see it you can show it
I thank you for the great gift of showing it
.I take it with me
״language of love
היינו ברגע, בחיבור בנתינה בקבלה בתנועה באהבה.
Hanna Hill
רקדנית ושחקנית
הגעתי קצת חושש לעמוד מול המצלמה והשתחררתי לגמרי במהלך הסדנה. כשראיתי את התמונות לא האמנתי שזה באמת אני.
באופן אישי תמיד הייתי רזה וצנום יחסית אז הרבה שנים שיש לי חוסר בטחון מול מצלמה, זה מה שהדאיג אותי גם לפני הסדנה. בזמן שצילמנו ניסיתי ממש לשחרר את המחשבה על איך אני נראה. תוך כדי הסדנה השרירים עובדים והגוף זז וממש יכולתי להרגיש יותר חזק ויותר נוח. האווירה הטובה והפתוחה שנוצרה בין כל המשתתפים עזרה לי להשתחרר וההנחיות לעבודה עם הגוף גם הן עזרו לי לדייק את עצמי ונתנו לי ביטחון. כל זה לא השתווה למה שקרה לי כשראיתי איך התמונות יצאו. כמו שהרגשתי בסדנה- באופן שהפתיע אותי ככה באמת נראו גם התמונות. נראיתי לעצמי פתאום חזק ויציב אבל יצאו ממני גם רכות ועדינות שהן לגמרי חלק ממני. תמונת מראה מרגשת ממש שהייתי שמח שתהיה המראה שלי תמיד. היה מעניין לראות בתמונות גם את היחסים שנוצרו בנינו (המשתתפים), הקרבה הפיזית והאינטימיות שהגענו אליהן לא מובנות מאליהן ביחס לזמן הקצר שבילינו יחד.
והתוצאה לא נורמלית מבחינתי.. גם ברמה בויזואלית וגם ברגש.
נועם גולדשטיין
צלם ורקדן לשעבר
